ג'ני לבל (2009-1927)
ג'ני לבל: מופת של אומץ לב, תשוקה לחקר האמת ודבקות במשימה לספק עדות
מאת: דינה קטן בן-ציון
ג'ני לבל (2009-1927), שספרה גאות ושבר (הורד ספר ב-PDF) עוסק בקורות יהודי מקדוניה, הייתה היסטוריונית, סופרת ומתרגמת ספרות. היא עלתה ארצה מיוגוסלביה ב-1956, הוכשרה כטכנאית רנטגן ועד ליציאתה לגימלאות ריכזה את הוראת המקצוע לטכנאי רנטגן בבית החולים איכילוב. במקביל עסקה באינטנסיביות רבה בחקר קורות יהודי יוגוסלביה לשעבר ובנושאים רבים הקשורים באישים מרכזיים, במוסדות שהקימו במשך השנים ובנושאים שונים במחשבת ישראל, במורשת יהודי יוגוסלביה והבלקן ועוד. פרסמה ספרים ומאמרים רבים בנושאי מחקרה וזכתה במשך שנים בפרסים ראשונים בתחרות יצירות מחקר, ספרות ואמנות בנושאים הקשורים ביהודים וביוגוסלביה, שנערכה בעילום שם מטעם איגוד הקהילות היהודיות ביוגוסלביה לשעבר, תחרות הנקראת כיום על שמה של ג'ני לבל. במותה הוצאה חוברת דו-לשונית לזכרה, ובה כתבו על חייה ופועלה אישים ידועים באקדמיה ובספרות, לרבות חברים וידידים רבים שהכירו, הוקירו ואהבו אותה.
די להעיף עין אפילו בשורות הספורות על הכריכה האחורית של כמה מספריה של ג'ני, לא כל שכן בקורות החיים שלה שבהם פירוט מלא של כתביה, כדי לקבל מושג עד כמה היו חייה יוצאי דופן, טבועים בחותמו של גורל יחיד במינו, שבו טרגדיה אישית חברה להישג רוחני כביר ומרומם נפש.
בת ארבע-עשרה הייתה ג'ני לבל כשלקחה את גורלה בידיה. ב-1941, בראותה שני קלגסים גרמניים מתפרצים אל חצר בית המשפחה בבלגרד והורגים בירייה את כלבתה האהובה, מיררה בבכי: אמא, ככה יעשו גם לנו! בלילה נטלה את התרמיל שאמה הכינה לבנות המשפחה לקראת הגירוש הצפוי מביתם, התגנבה אל הרכבת ונסעה. לאחר טלטלות רבות הגיעה לבית הכלא לאסירות פוליטיות בברלין, ברגע האחרון ניצלה מביצוע גזר דין מוות ובתום המלחמה חזרה לבלגרד. אמה, סבתה ובני משפחה נוספים נלקחו למחנה סיימישטה ונרצחו בקוטלת הנפשות, משאית הגז הראשונה שהופעלה באירופה, בבלגרד, העיר האירופית שהוכרזה ראשונה "יודנריין". על כל אלה ועוד כתבה בספרה האוטוביוגרפי פתאום שונה פתאום אחרת, (יד ושם, ירושלים, 1998).
בשובה לבלגראד סיימה את לימודיה ולמדה בבית הספר למשפטים ודיפלומטיה וכעבור זמן קצר הצטיינה בעבודתה כעיתונאית. ואז, כשהייתה בדרכה לקריירה מבטיחה – נפלה קורבן לקנאה, רשעות וטיפשות, כאשר חבר שחמד את המשרה שהוצעה לה ככתבת היומון "פוליטיקה" בצרפת, הלשין עליה והיא הואשמה כ"אויבת העם" בעוון בדיחה תמימה שסיפרה ושנושאה היה המרשל טיטו. התפתחותה נבלמה, היא נעצרה, נחקרה באכזריות וגורשה אל הגולאג היוגוסלבי גולי אוטוק, שם נכלאה במשך שנתיים וחצי, כיוון שסירבה לשתף פעולה עם מפליליה. על כל אלה כתבה באומץ רב בספרה הסיגלית הלבנה. הספר יצא בארץ וביוגוסלביה, ועורר הדים רבים. ביוגוסלביה לשעבר היה זה הספר הראשון שפרץ את מחסום השתיקה בדבר קיומם של מחנות עונשין לנשים. חודשים ספורים לפני מותו מסרטן הריאות קיים דנילו קיש ראיון טלוויזיוני מקיף עם ג'ני לבל ואווה נהיר (לימים גיבורת הרומן של דויד גרוסמן, "אתי החיים משחק הרבה"), על מעצרן ועל עינויי הגוף והנפש שעברו במחנה העונשין היוגוסלבי גולי אוטוק.
את תוצאותיו ארוכות הטווח של הניסיון המר בשתי תקופות אלה, שבהן נפלה ג'ני קורבן לרודנות הפוליטית – תחילה הגרמנית-נאצית ובהמשך הקומוניסטית – הפכה ג'ני במהלך חייה מאות קין לאות כבוד לרוח האדם. לא אחד היה כורע תחת המעמסה הכבדה של חוויות כל כך קשות בגיל שבו מתעצבת האישיות, חוויות שמטבע הדברים מותירות בנפש האדם את חותמן הבלתי הפיך. ואכן, הן השפיעו על ג'ני באופן בלתי הפיך, אך בניגוד למה שאפשר היה לצפות; לא רק שג'ני לא הפכה לאדם עצוב, מבוהל ומר נפש המתקשה לתת אמון בזולת, אלא – כפי שיעיד כל מי שהכיר אותה – היא אזרה את כל כוחותיה למשימת העדות שהציבה לעצמה. הודות לסקרנות ולאהבת הדעת האינסופית שניחנה בה, לחריצות, לתעוזה ולהתעניינות רחבת ההיקף שלה בכל אדם ובכל נושא, והודות לחיוניות נפשית, אינטלקטואלית ומחקרית ולחריצות בלתי נדלית, הניבו חייה אופוס רחב של ספרות מחקרית ואוטוביוגרפית, בהיקף שלא היה מבייש מכון מחקר שלם על צוותו (כפי שהתבטא בזמנו חוקר ספרות ידוע באוניברסיטת בלגרד, פרופסור פְּרֶדְרַג פָּלוֶסְטְרַה): 22 ספרים בסרבית, בעברית ובאנגלית; כ-26 מאמרי מחקר, ובכללם מונוגרפיות רבות על אישים ופעלם. מחקריה הוגשו מדי שנה לתחרות השנתית למחשבת ישראל מטעם איגוד הקהילות היהודיות בבלגרד, וביותר ממחציתם זכתה בפרס הראשון או השני. נוסף למונוגרפיות על אישים יהודים בתקופות היסטוריות שונות ובחקר פעילותם של אירגונים, מוסדות תרבות, מבצעי הצלה ספציפיים ותופעות ייחודיות בתולדות יהודי יוגוסלביה (חלק מהם כונסו בספר שיצא בסרבית, שלא יישכח , בלגרד, 2009), פרסמה ג'ני לבל בספרות המקצועית בארץ ובחו"ל כ-40 מאמרי מחקר. בין ספריה שזכו לעניין מיוחד בארץ ובעולם גאות ושבר , פרקים בתולדות יהודי מקדוניה הוורדארית, (מורשת וועד עדת הספרדים ועדות המזרח, ירושלים, 1986); חאג' אמין וברלין (ת"א, הוצאה עצמית, 1996, שיצא לימים גם בסרבית ובאנגלית) ועד הפתרון הסופי: היהודים בבלגראד 1521-1942 (הקיבוץ המאוחד; כשאר ספריה, יצא במקביל גם בסרבית, 2006).
בנוסף לעבודתה המחקרית תרגמה ג'ני לבל עשרות יצירות של סופרים ומשוררים ישראלים מעברית לסרבית, והם פורסמו בבמות ספרותיות ביוגוסלביה לשעבר.
את מועקת הזיכרונות הקשים מעברה נשאה ג'ני בקרבה כל ימיה, אך בכוחה של אלכימיה רוחנית מופלאה היא הפכה את ניסיון החיים שלה לעושר בלתי נדלה. היא הצטיינה במקצועה כמרצה ומנהלת בית הספר להכשרת טכנאי רנטגן, ובד בד החלה לעסוק במסירות גדלה והולכת במחקריה ההיסטוריים, שהעמיקו והתרחבו עם הזמן, בעיקר בתולדות יהודי יוגוסלביה לדורותיהם אך גם בנושאים שונים שאליהם התוודעה ונמשכה לחקור אותם לעומק, ובאישים שפגשה בעיוניה המחקרים ובהם הייתה "מתאהבת", כדבריה, עד שנמשכה לכתוב עליהם מונוגרפיה.
דומה שהדחף המניע אצל ג'ני להיוודע הרבה ככל האפשר על חייהם של המון יחידים המהווים יחדיו עולם ומלואו שנכחד ונעלם בשואה מקורו קודם כול בתחושת העוול שהאידאולוגיות המטיפות לשנאת ה"אויב" ממיטות על חיי היחיד, זאת לאחר שטעמה על בשרה את אכזריות הטבע האנושי שאידאולוגיות אלה סללו לפניו את הדרך בהכשירן את הקנאים שלהן לביצוע מעשים נתעבים. היה זה כאילו הציבה ג'ני לעצמה משימה לחשוף ולתאר את התהליך הזה ואת דמות פניהם של נושאי דברו ושל מבצעיו בפועל. ובתוך כך, כמובן, גם להציג את דיוקנו של עולם שלם שנכחד ולהציב לו אנדרטה חיה, כפי שעשתה בספריה ובמחקריה המונוגרפיים. נדמה לי שהאופוס של יצירתה מורכב כל כולו מן הכמיהה והמאמץ לתאר באופן האחראי ביותר לא רק את קורותיה שלה (כפי שעשתה בשני ספריה האוטוביוגרפיים) כי אם להציג תמונה שלמה ככל האפשר על חייהם של בני אדם רבים שחייהם ופעלם מרכיבים את העולם שנכחד, מצד אחד, כפי שנהגה בספריה על יהודי מקדוניה, בלגרד וסרביה ובמאמרים שונים שפרסמה בכתבי עת בסרבית ובעברית; ומצד שני – להציג ולתאר את האידאולוגיה ואת הכוחות שהניעו מנהיג אחד ויחיד שהטיף לרצח היהודים ובכך תרם לצידוק המעשים נגדם ואף שיתף פעולה עם הנאצים, מנהיג שמקורו במרחב שבו בני עמינו עדיין מדממים – כפי שעשתה במונוגרפיה שלה על חאג' אמין חוסייני.
ג'ני לבל, שכל יודעיה הכירו כאדם אוהב חיים המתעניין בבני אדם ומסור בלב ונפש למפעל חייה שכל כולו עוסק בחייהם ובפעלם, חיה עם זאת כל ימיה בצל הכרֵת שעבר על בני משפחתה וקהילתה. אין כמו גורלה האישי – בשתי התקופות המתוארות כל אחת בספריה האוטוביוגרפיים – כדי להמחיש את הקשר הטרגי, העמוק, סבוך השורשים, שכמוהו כתולדות היהודים וגורלם, שבין ה"היסטוריה" בהיבט האישי והאינטימי ביותר לבין כלל יצירתו של אדם המבקש ובתוקף כישרונו המיוחד גם משכיל למסור לסביבתו האנושית על ניסיונו, על הידע שצבר בעקבותיו ועל מה שלמד על העולם בתוקף אירועי חייו. את הסבל שעבר עליה בנעוריה כנרדפת הנאציזם ובבחרותה כקורבן הטוטליטריות האדומה, דהיינו את אסונה הפרטי, הפכה ג'ני לבל לסדרה ארוכה, מקיפה, מגוונת בתכניה, בנושאיה, בזמנים ההיסטוריים שהתייחסה אליהם – של כתבים העוסקים בחייהם של בני אדם שהגיעו אל הבלקנים כיהודים, הקימו בארצות יוגוסלביה קהילות מפוארות כל אחת לפי דרכה, ונספו רק מפני שהיו יהודים. כהיסטוריונית, שאפה לדייק בכל פרט שבפסיפס המחקרי הענק שארגה במשך שנים של חיפוש בארכיונים, שחזור ו"אפליקציה" על הרקע השחור של האַין שנותר לאחר ששמונים אחוז מקהילת יהודי יוגוסלביה נכחדו. מי היו, מה הביאו עמם, כיצד חיו, ממה התפרנסו, אילו מוסדות הקימו, במה האמינו, למה קיוו, מי היו מנהיגיהם, איך התחיל, נמשך והסתיים הסיפור שלהם. כך בספריה וכך בעשרות מאמרי המחקר המקיפים שפרסמה, שכעשרים מהם זכו בפרסים הראשונים בתחרות השנתית ליצירה היהודית שמתקיימת מטעם איגוד הקהילות היהודיות ביוגוסלביה.
תאוות הידע, אהבת אדם ועניין בכל פרט והיבט המרכיבים את חייהם של יחידים וחברות, העבודה הבלתי נלאית באיסוף ובעיבוד של חומרים שונים ופרטים שנאספו בשפות שונות ממקורות ארכיוניים רבים, וכן עיבוד ואינטגרציה של חומרים אלה בספריה – זהו פרי עבודתה של ג'ני לבל כמכלול, זו מתנתה היחידה במינה, מתנה נדיבה לעולם המחקר ההיסטורי וגם מענֶה על כל מה שראתה במו עיניה וחוותה על בשרה. ספריה של ג'ני מהווים אוצר בלום של פרטים יקרי ערך לכל היסטוריון או סופר שיבקש לכתוב על נושאים הקרובים באופן טבעי ליהדות אירופה בכלל ולענף היוגוסלבי שלה בפרט, כי הם מהווים עדות על יהדות יוגוסלביה כקהילה יחידה במינה בהרכבה, בקורותיה ובגורלה.
ולבסוף, הערה אישית. מה שהקסים אותי כחברתה של ג'ני היה שבעולמה לא היה קיים אדם "שקוף". כל אדם שנקרה בדרכה עורר בה עניין, והיא שאלה אותו על חייו ועבודתו והקשיבה בהתעניינות לסיפורו, שאותו נצרה בזיכרונה. ג'ני הייתה אנציקלופדיה מהלכת של תולדות אנשים רבים ושונים שעל חייהם סיפרה בערנות, בחיבה ומתוך כישרון טבעי לקשר בין בני אדם, מעשים ותופעות.
התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר נטעה ברמות מנשה חורש לזכרה של ג'ני לבל כחוקרת תולדות יהודי יוגוסלביה, שהקדישה שנים כדי לתעד את חייהם ומותם, את מה שיצרו כיחידים וכקהילה, את קיומם ואת אופן מותם הבלתי נתפש, את ממדיו של מפעל חייהם, שהמודעות אליו מעצימה ומעמיקה את הרגשת האובדן.
הסיפור "אוונגליסט", מפרי עטה של ג'ני לבל. הסיפור נכתב בהשראת מה שחוותה במהלך עיסוקה בחקר תולדות יהודי מקדוניה.
"והנרתיק הקטן, מה עם הנרתיק שהיה בתיבה?" אני שואלת…
"כן, בארגז המשונה ההוא היה איזה נרתיק מרופט ובו סידור ישן עם כמה ניירות צהובים ופתקים בשפה שאנחנו לא מכירים. זרקנו הכול. בשביל מה לנו הזבל הזה?"