סיפורי משפחות
סיפורה של רגינה לוי פרץ משטיפ
זהו סיפורה של אמנו, אישה מיוחדת במינה, שבשבילנו היא הייתה אל-ממה. מדוע כך, אין איש יודע. לאבא קראנו אל-בבא. משפחתה של אימנו באה כנראה מספרד, ונדדה לאירופה בעקבות הגירוש. זו הייתה משפחה גדולה ונרחבת. שם נעוריה של אמי היה, לוי. הם הגיעו למקדוניה שביוגוסלביה, על גבול יוון. שפתם הייתה לאדינו והם התיישבו בעיירה הקטנה שטיפ.
בית הכנסת יגל יעקב
"בית הכנסת ניסן בק התנשא גבוה ורם, כשליט עליון, מעל כיפותיה של העיר העתיקה, ובסמוך לו בית כנסת שחוח ועניו שייסדוהו המנאסטירליס, … והוא בנוי עץ כולו. אמרו עליהם על המנאסטירליס שהם קמצנים מטבעם, וזה הטעם שלא בנו את בית כנסתם אבן. אולם אלה דיבורים של רכילות. כיון שהימים הנוראים קרבים היו ובאים לא הספיקו לבנותו אבן. מכל מקום רוח התפילה שתימרה (עלתה) ממנו לא נפלה בעוצמתה מזו שיצאה מבית הכנסת ניסן בק. בית הכנסת של המנאסטירליס נהרס בילדותי, שלג של חורף מוטטו. בעיני ראיתי (עזרא המנחם, אשמורות, עמ' 169-170).
יגל יעקב 1950 באדיבות אפרים לוי
מחפשים קרובים?
כתבו לנו את ההודעה ואנחנו נפרסם אותה במדור שלנו
MADOR@MONASTIR.CO.IL
