היסטוריה קצרה של יהודי מונסטיר

בטרם התרחשה השריפה הגדולה ב-14 באוגוסט 1863, היו יהודי מונסטיר בין המסורתיים ביותר באימפריה העותמנית. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 לשונם הספרדית-יהודית של המונסטירלים "הייתה ארכאית יותר מזו של רוב ניבי הספרדית-היהודית האחרים" כתב אחד המלומדים. 3,000 המונסטירלים עדיין אמרו פאוולאר ולא האבּלאר(לדבר)  וגם פיג'ו(?) במקום היג'ו(?) (בן), שבהן העיצור "פ" הוא מאפיין לטיני של הספרדית העתיקה מן המאה ה-15. היהודים שימרו גם את את הבלדות הספרדיות על מלכים ואבירים כמו "אל סיד" ושרו "Que avers tartadu, il Siyu? Qui trayies fasiende muche" ("סיד, מדוע לא ראינוך זה מכבר? אוצרות רבים הבאת אתך ")…

למאמר המלא
עוד בהיסטוריה
הרב יעקב יוסף ישראל
בלגרד, 1949הרב יעקב יוסף ישראל נולד במונאסטיר בשנת 1819, לאביו שהיה רב ומורה צדק של הקהילה במשך שלושים ושש שנים. הוא היה צאצא לשושלת רבנים שכיהנו במונאסטיר ופעלו בקהילה היהודית בהוראה וחינוך...

קרא עוד

אישים
משה טסטה – מנהיגה של קהילה
"אני זוכר את חכם משה יושע קורא בקול בלאדינו את תפילת 'כל נדרי' בערב יום הכיפורים ואת הנשים הבוכות בעזרה. הייתי בן חמש כאשר לקח אותי סבי בפעם הראשונה לסליחות בבית הכנסת 'יגל יעקב'." ...

קרא עוד

ויקטור משולם בּוּסְטְרִיק
בלגרד, 1949. מאיור בצבא העממי היוגוסלבי צועד ברחוב בעיר, כאשר לפתע קופץ עליו אזרח קטוע יד, מחבק אותו ודומע מהתרגשות. אחרי מספר שניות של תדהמה שואל האזרח: "המפקד, אתה זוכר אותי? הצלת את החיים שלי שם בהרים!" הקצין ויקטור משולם מזהה אותו. הוא אחד מחייליו שנפצע קשה בידו בקרב נגד כוחות בולגריים. הנמק החל להתפשט ביד...

קרא עוד

הרב יעקב יוסף ישראל
בלגרד, 1949הרב יעקב יוסף ישראל נולד במונאסטיר בשנת 1819, לאביו שהיה רב ומורה צדק של הקהילה במשך שלושים ושש שנים. הוא היה צאצא לשושלת רבנים שכיהנו במונאסטיר ופעלו בקהילה היהודית בהוראה וחינוך...

קרא עוד

אישים
משה טסטה – מנהיגה של קהילה
"אני זוכר את חכם משה יושע קורא בקול בלאדינו את תפילת 'כל נדרי' בערב יום הכיפורים ואת הנשים הבוכות בעזרה. הייתי בן חמש כאשר לקח אותי סבי בפעם הראשונה לסליחות בבית הכנסת 'יגל יעקב'." ...

קרא עוד

ויקטור משולם בּוּסְטְרִיק
בלגרד, 1949. מאיור בצבא העממי היוגוסלבי צועד ברחוב בעיר, כאשר לפתע קופץ עליו אזרח קטוע יד, מחבק אותו ודומע מהתרגשות. אחרי מספר שניות של תדהמה שואל האזרח: "המפקד, אתה זוכר אותי? הצלת את החיים שלי שם בהרים!" הקצין ויקטור משולם מזהה אותו. הוא אחד מחייליו שנפצע קשה בידו בקרב נגד כוחות בולגריים. הנמק החל להתפשט ביד...

קרא עוד

לכל האישים

גירוש יהודי מקדוניה אל מחנות ההשמדה

מתוך: תולדות השואה: יוגוסלביה, חלק ד' השואה במקדוניה, מאת אלכסנדר מטקובסקי, יד ושם, ירושלים תש"ן

ההגבלות הכלכליות והפוליטיות והדיכוי שכוון כלפי יהודי מקדוניה, הוחמרו עוד יותר ב-1943. יהודי מקדוניה התקשו להסתגל לעובדה, שבולגריה סירבה להכיר בהם כבאזרחיה. תחילה הם השלו עצמם וחשבו, כי אילו הוענקה להם אזרחות בולגרית, היו חייהם בטוחים. ׳…כיצר ייתכן הדבר שאנו, אשר נולדנו כאן, חיינו כאן דורות רבים וקברנו כאן את אבותינו ואת אבות-אבותינו, ניחשב לזרים …', נאמר במכתב-המחאה אשר נשלח לשלטונות ב־12 בינואר 1943, אולם ללא הועיל. הרדיפות נמשכו.

הגבלות הוטלו גם על מקומות-מגוריהם של היהודים. החל בינואר 1943 נאסר עליהם לגור בבניינים שבבﬠלות המדינה, ואותם יהודים שגרו בבניינים כאלה חויבו לפנותם. הותר לשנות את כל חוזי-השכירות שנחתמו קודם-לכן עם יהודים, אשר בבﬠלותם היו בתים או דירות והם השכירו אותם לחברות ממשלתיות או פרטיות או לאנשים פרטיים. השינויים נועדו להפחית את דמי-השכירות ששולמו ליהודים. נאסר על יהודים לסרב להשכיר חדרים, ולעומת זה רשאי היה בעל-בית לא יהודי לדחות דיירים יהודים. כדי ליישב עניין זה פרסם הקומיסאריאט לבעיות יהודיות ב-14 בינואר 1943 הנחיות, אשר אסרו על יהודים שבתיהם או דירותיהם טרם נתפסו בידי המדינה, לערוך חוזים חדשים. מכאן ואילך הוטלה עריכת חוזים על נציגים נבחרים מטﬠם הקהילה היהודית של סקופיה. נאסר תשלום דמי-השכירות ישירות לידי הבעלים. תחת זאת הם הוﬠברו לחשבון הבנק הסגור של הבעלים. מאוחר יותר השתמשה המדינה בכסף זה לכיסוי, הוצאות הגירוש.

למאמר המלא
עוד בהשואה