היסטוריה קצרה של יהודי מונסטיר

בטרם התרחשה השריפה הגדולה ב-14 באוגוסט 1863, היו יהודי מונסטיר בין המסורתיים ביותר באימפריה העותמנית. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 לשונם הספרדית-יהודית של המונסטירלים "הייתה ארכאית יותר מזו של רוב ניבי הספרדית-היהודית האחרים" כתב אחד המלומדים. 3,000 המונסטירלים עדיין אמרו פאוולאר ולא האבּלאר(לדבר)  וגם פיג'ו(?) במקום היג'ו(?) (בן), שבהן העיצור "פ" הוא מאפיין לטיני של הספרדית העתיקה מן המאה ה-15. היהודים שימרו גם את את הבלדות הספרדיות על מלכים ואבירים כמו "אל סיד" ושרו "Que avers tartadu, il Siyu? Qui trayies fasiende muche" ("סיד, מדוע לא ראינוך זה מכבר? אוצרות רבים הבאת אתך ")…

למאמר המלא
עוד בהיסטוריה
הרב אברהם מוריץ בן משה רומנו
הרב אברהם מוריץ בן משה רומנו היה הרב הראשי האחרון ליהודי ביטולה וכיהן בתפקידו מ-1931 ועד לתקופת השואה. אברהם רומנו נולד בביילינה במשפחה בת 7 נפשות. אחיו סלומון ושלוש אחיותיו: בלאנקה, מטילדה ואסתר. למד בישיבה בסרייבו ובה הוסמך לרבנות. אחיינו של אברהם רומנו, אשר כיהן ברבנות בסרייבו טרם מלחמת העולם הראשונה.

קרא עוד

אישים
ליאון קמחי
היו לו ﬠינים ﬠמוקות, וטוב ליבו ונאמנותו נשקפו מהם. הוא היה מקסים במבטו, כובש לב, ומﬠורר אהדה ונכונות מוחלטת לעשות את חפצו. שלטונו בﬠדה היה, למﬠשה, שלטון בלי מצרים. השפﬠתו נודﬠה לא רק ﬠל חוגי הצﬠירים אלא גם ﬠל קשישים ממנו. היו אז בביטול שתי קהילות שהשתייכו לשני בתי הכנסת הגדולים. 'פורטוגל' ו'ארגון'. ליאון היה מרבה לבקר שם. לא כמתפלל, אלא כדורשׁ. הוא לא היה דתי ולא צימח זקן. את בית-הכנסת עשה במה להטפותיו. גם עובדה: זו נתקבלה על-ידי הזקנים בלא תרעומת. קרנה ממנו סמכות פסריארכלית שאין עליה ﬠוררין. לפיכך לא ראו בו הזקנים, זמן רב, דמות של מורד מתקומם - אף כי למﬠשׁה היה כזה. (צבי רותם)

קרא עוד

אסתר עובדיה
זִכרו אותה אַחַי את אסתריה מארה. / אסתריה מארה נפלה למען העם, / למען העם נפלה, למען מקדוניה. / אסתריה עובדיה, המכונה מארה, בת ביטולה, פיקדה, חרף גילה הצעיר, על פלוגת לוחמים בקרבות רבים ונודעה בהתלהבותה ובשירתה. היא מצאה את מותה בהסתערות על אחת המצודות בהר קימקצ'ילן בת 22 שנים בלבד. לאחר מותה צעדו חבריה לקרב כשבפיהם השיר על הגיבורה אסתריה עובדיה (מארה), שיר שהפך לזמר עם מקדוני: שנים אחדות לאחר מותה הוכרזה אסתר עובדיה "גיבורת האומה של יוגוסלביה" ופסל בדמותה הוצב ברחוב הראשי של ביטולה.

קרא עוד

הרב אברהם מוריץ בן משה רומנו
הרב אברהם מוריץ בן משה רומנו היה הרב הראשי האחרון ליהודי ביטולה וכיהן בתפקידו מ-1931 ועד לתקופת השואה. אברהם רומנו נולד בביילינה במשפחה בת 7 נפשות. אחיו סלומון ושלוש אחיותיו: בלאנקה, מטילדה ואסתר. למד בישיבה בסרייבו ובה הוסמך לרבנות. אחיינו של אברהם רומנו, אשר כיהן ברבנות בסרייבו טרם מלחמת העולם הראשונה.

קרא עוד

אישים
ליאון קמחי
היו לו ﬠינים ﬠמוקות, וטוב ליבו ונאמנותו נשקפו מהם. הוא היה מקסים במבטו, כובש לב, ומﬠורר אהדה ונכונות מוחלטת לעשות את חפצו. שלטונו בﬠדה היה, למﬠשה, שלטון בלי מצרים. השפﬠתו נודﬠה לא רק ﬠל חוגי הצﬠירים אלא גם ﬠל קשישים ממנו. היו אז בביטול שתי קהילות שהשתייכו לשני בתי הכנסת הגדולים. 'פורטוגל' ו'ארגון'. ליאון היה מרבה לבקר שם. לא כמתפלל, אלא כדורשׁ. הוא לא היה דתי ולא צימח זקן. את בית-הכנסת עשה במה להטפותיו. גם עובדה: זו נתקבלה על-ידי הזקנים בלא תרעומת. קרנה ממנו סמכות פסריארכלית שאין עליה ﬠוררין. לפיכך לא ראו בו הזקנים, זמן רב, דמות של מורד מתקומם - אף כי למﬠשׁה היה כזה. (צבי רותם)

קרא עוד

אסתר עובדיה
זִכרו אותה אַחַי את אסתריה מארה. / אסתריה מארה נפלה למען העם, / למען העם נפלה, למען מקדוניה. / אסתריה עובדיה, המכונה מארה, בת ביטולה, פיקדה, חרף גילה הצעיר, על פלוגת לוחמים בקרבות רבים ונודעה בהתלהבותה ובשירתה. היא מצאה את מותה בהסתערות על אחת המצודות בהר קימקצ'ילן בת 22 שנים בלבד. לאחר מותה צעדו חבריה לקרב כשבפיהם השיר על הגיבורה אסתריה עובדיה (מארה), שיר שהפך לזמר עם מקדוני: שנים אחדות לאחר מותה הוכרזה אסתר עובדיה "גיבורת האומה של יוגוסלביה" ופסל בדמותה הוצב ברחוב הראשי של ביטולה.

קרא עוד

לכל האישים

גירוש יהודי מקדוניה אל מחנות ההשמדה

מתוך: תולדות השואה: יוגוסלביה, חלק ד' השואה במקדוניה, מאת אלכסנדר מטקובסקי, יד ושם, ירושלים תש"ן

ההגבלות הכלכליות והפוליטיות והדיכוי שכוון כלפי יהודי מקדוניה, הוחמרו עוד יותר ב-1943. יהודי מקדוניה התקשו להסתגל לעובדה, שבולגריה סירבה להכיר בהם כבאזרחיה. תחילה הם השלו עצמם וחשבו, כי אילו הוענקה להם אזרחות בולגרית, היו חייהם בטוחים. ׳…כיצר ייתכן הדבר שאנו, אשר נולדנו כאן, חיינו כאן דורות רבים וקברנו כאן את אבותינו ואת אבות-אבותינו, ניחשב לזרים …', נאמר במכתב-המחאה אשר נשלח לשלטונות ב־12 בינואר 1943, אולם ללא הועיל. הרדיפות נמשכו.

הגבלות הוטלו גם על מקומות-מגוריהם של היהודים. החל בינואר 1943 נאסר עליהם לגור בבניינים שבבﬠלות המדינה, ואותם יהודים שגרו בבניינים כאלה חויבו לפנותם. הותר לשנות את כל חוזי-השכירות שנחתמו קודם-לכן עם יהודים, אשר בבﬠלותם היו בתים או דירות והם השכירו אותם לחברות ממשלתיות או פרטיות או לאנשים פרטיים. השינויים נועדו להפחית את דמי-השכירות ששולמו ליהודים. נאסר על יהודים לסרב להשכיר חדרים, ולעומת זה רשאי היה בעל-בית לא יהודי לדחות דיירים יהודים. כדי ליישב עניין זה פרסם הקומיסאריאט לבעיות יהודיות ב-14 בינואר 1943 הנחיות, אשר אסרו על יהודים שבתיהם או דירותיהם טרם נתפסו בידי המדינה, לערוך חוזים חדשים. מכאן ואילך הוטלה עריכת חוזים על נציגים נבחרים מטﬠם הקהילה היהודית של סקופיה. נאסר תשלום דמי-השכירות ישירות לידי הבעלים. תחת זאת הם הוﬠברו לחשבון הבנק הסגור של הבעלים. מאוחר יותר השתמשה המדינה בכסף זה לכיסוי, הוצאות הגירוש.

למאמר המלא
עוד בהשואה