ריינה קלדרון לבית טסטה

בחרתי לספר את סיפור המשפחה באמצעות ריינה מפני שהיא הייתה הרוח החלוצית שחוללה את העלייה לירושלים לאחר שבעלה והוריה נספו בשריפה הגדולה שהתרחשה במונסטיר בשנת 1897.
מונסטיר, כיום ביטולה, נמצאת בעמק פַלַַגוֹנְיָה לרגלי פסגת פְלִיסְטִר (Pelister, הפסגה המושלגת בפינה השמאלית העליונה בתמונה) שברכס הרי בַּאבָּה. העיר בנויה על שתי גדותיו של נהר דרגור (Dragor) בדרומה של מקדוניה סמוך לגבול יוון.

מאות שנים התקיימה בעיר קהילה יהודית קטנה, אך היא גדלה מאוד עם בואם של מגורשי ספרד. הם הקימו את הקורטיז'וס (חצרות) על שיפולי הגבעות מצפון לנהר דרגור החוצה את העיר. ראשון נבנה בית הכנסת "קהל אראגון" בחצר העליונה – "אל קאל די אריבה".
לאחר גירוש פורטוגל נבנה בית הכנסת "קהל פורטוגל" בחצר התחתונה – "אל קאל די אבאשו".

כל משפחותינו התגוררו ב"קהל אראגון". זו הייתה קהילה מפוארת ששמרה את המסורת של תרבות ספרד ושפת הלאדינו. חיי הקהילה נסובו סביב בית הכנסת והובילו אותה הרבנים. רק חלק קטן מתושבי הקורטיז'וס היו אמידים וגרו בבתי אבן, רוב הקהילה הייתה עניה והתגוררה בבתי עץ. במרכז החצר עמד בית הכנסת ולידו בית הספר והתנור המרכזי – "אורנו" – שם בושלו התבשילים לקראת שבת וחג.
במפקד שנערך בעיר בשנת 1863 היו במונסטיר כ-3000 יהודים, מתוכם כ- 300 משפחות ברמת חיים נאותה ולפחות 200 משפחות נזקקו לצדקה. בשנת 1880 הוקמו בעיר בתי ספר של כל ישראל חברים (כי"ח) שלימדו גם מדעים ולימודים כלליים (מספרו של שלמה אלבוחר). בשנת 1890 חיו בעיר 50,000 תושבים מתוכם כ- 4000 יהודים.

בקהילת מונסטיר נהגו להשיא את הבנות בגיל צעיר מאוד, מתחת גיל 15 (מספרו של שלמה אלבוחר).
בית הכנסת אראגון תואר כמבנה מפואר בעל שלושה טורי עמודים התומכים את הבית מבפנים, ושתים עשרה כיפות מתנשאות על גגו. זמן קצר לאחר הגעתם של גולי ספרד לעיר הם חנכו את "בית החיים", בית הקברות