בתי הכנסת

מרכז החיים היהודיים במונסטיר היה בית הכנסת. שם נערכו התפילות היומיות, תפילות השבת, החגים היהודיים, חתונות, בריתות, טכסי בר מצווה, הלוויות ואירועים קהילתיים נוספים. ב-1863 היו ברובע היהודי במונסטיר שישה בתי כנסת (kalis, מהמילה קהלים) ובתי מדרש וביניהם שני בתי הכנסת העיקריים, "קהל קדוש אראגון" ו"קהל קדוש פורטוגל" . אלה היו בתי הכנסת היחידים מאמצע המאה ה- 19 ששמם נשמר, אבל היו ידועים בשמם הפחות רשמי "קהל אראגון" ו"קהל פורטוגל".

שתי הקהילות האלה נוסדו עוד במאה ה-16 לשירותם של היהודים שגלו מספרד ומפורטוגל והיחסים ביניהם היו, לכאורה, רשמיים ולעתים אף פולמוסיים. ב-1575, שתי הקהילות האלה, שרק לאחרונה הועברו מחצי-האי האיברי, שיתפו ביניהן פעולה שהייתה מעוגנת בהסכם בעל מבנה חוקתי. אחרי השריפה שפרצה באותה שנה החליטו שתי הקהילות לאחד את מקורותיהם הכספיים על מנת לשלם משכורות בקהילה ולעזור לעניים, אך תוך נקיטת אמצעים שישמרו על ייחודיות שני בתי הכנסת. "במיזוג הקרנות הכספיים אין כוונה לרמוז ששתי הקהילות יוותרו על עצמאותן וזה גם לא מאשר לחבריהן להחליף את בית הכנסת שלהם. למרות זאת, קיים תנאי, שהחזנים ישמשו לסירוגין בין שני הקהלים בכל שבת שניה".

באמצע המאה ה-19, ההבדלים בין שתי הקהילות נעלמו, כמעט, לחלוטין בעיקר עקב נישואין בין חברי שתי הקהילות. למרות זאת, המונסטירלים ב"קהל אראגון" היו נחושים לזכור את שורשיהם הספרדים. בארון הקודש (ההיכל) בבית הכנסת היה ספר תורה שלטענתם הובא מארגון במאה ה-15. מבקר מהמאה ה-19 תיאר את ידיות השנהב שלו, "הקלף שצבעו חום-כהה וכתוב באותיות יפות ועבות." ספר התורה הזה הוצג לפני הקהל פעמיים בשנה, בשבועות וביום הכיפורים.