תרבות והווי

"לעיתים קרובות אפשר לראותן [אימהות ובנות] על מפתן הדלת עסוקות עד מאוד בהכנת תחרת אשוות מחוטי זהב וכסף." כך כותבת הנוסעת מרי ווקר באמצע המאה ה-19 לאחר ביקורה במונאסטיר. אלה היו שנותיה היפות של הקהילה, שנים שבהן יכלו הנשים לטוות בחוטי זהב וכסף.

כאשר הגיעו גולי ספרד ופורטוגל נטמעו בהם יהודי מונאסטיר הוותיקים. השפה היוונית נשכחה ופינתה את מקומה ללאדינו. הם ניהלו חיים יהודיים תוססים, עשירים בתוכן רוחני ודתי. נכתבו ספרי הלכה ומוסר, והוחלפו מאות שאלות ותשובות (שו"ת) עם רבני סלוניקי המלמדות על חיי היומיום. לאורך השנים החינוך היהודי היה מסורתי, הבנים למדו בתלמודי תורה והבנות ספגו "תורת חיים" מאמותיהן שהעבירו מדור לדור את התרבות העממית העשירה שכללה רומנסות, פתגמים וסיפורי עם יחד עם מלאכות הבית ומלאכות היד הנפלאות.

במאות ה-18-16 ההתפתחות התרבותית הייתה כרוכה בגאות כלכלית. ברחבי האימפריה עסקו היהודים בענפי מסחר וכלכלה רבים  כמו צמר, משי, אריגים, נחושת, עורות מעובדים, שמן זית, יין ועוד. אך בהבדל מקהילות אחרות נוצרה במונאסטיר שכבה רחבה של בעלי מלאכה, בורסקאות, צריפת זהב, סנדלרות, גידול פשתן וייצור אריגים, סנדלרות, פחחות, ייצור גבינות וגידול טבק.

ירידת האימפריה העותומנית ונפילתה במלחמת העולם הראשונה לוותה בהתדרדרות במצב הכלכלי. אך למרות זאת, בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 אנו מוצאים במונאסטיר התעוררות תרבותית וציונית ענפה שהתבטאה בלימוד השפה העברית, לאו דווקא כלשון הקודש. נכתבו מחזות והועלו הצגות בעברית. הוקמו אגודות ספורט, תנועות נוער, מקהלות ותזמורת כלי נשיפה. כניסתה של חברת כי"ח (אליאנס) למערכת החינוך הפכה אותה למערכת מודרנית שהתבססה על השכלה כללית, לימוד שפות ולימוד תפירה לבנות.

כל העושר התרבותי הזה הגיע לסופו המר באחת בד' באדר תש"ג, 11 במרץ 1943. ואנחנו בניהם לוקחים על עצמנו לאסוף וללמוד כל עדות וכל חפץ שיקשרו אותנו לקהילה המיוחדת הזאת.