ויקטור משולם בּוּסְטְרִיק

כתב: מוטי כנרי

בלגרד, 1949. מאיור בצבא העממי היוגוסלבי צועד ברחוב בעיר, כאשר לפתע קופץ עליו אזרח קטוע יד, מחבק אותו ודומע מהתרגשות. אחרי מספר שניות של תדהמה שואל האזרח: "המפקד, אתה זוכר אותי? הצלת את החיים שלי שם בהרים!" הקצין ויקטור משולם מזהה אותו. הוא אחד מחייליו שנפצע קשה בידו בקרב נגד כוחות בולגריים. הנמק החל להתפשט ביד. תרופות ורופאים לא היו בנמצא. בסיוע וטרינר שהיה בכוח, כמה בקבוקי סליבוביץ' בהם השתמשו "להרדמת" הפצוע שנקשר לעץ, ולחיטוי, ושערות מזנב סוס עימן ביצעו בו ניתוח כירורגי, כרתו את ידו והצילו את חייו. מיהו אותו ויקטור משולם שתואר על ידי אנשיו כמפקד של חיילים, שלחם תמיד בראש כוחותיו, "חיית שטח", קר רוח ולוחם ללא חת?

ויקטור משולם נולד ב-1918 בביטולה לבן-ציון ולשרה לבית קלדרון. אביו היה גַּבָּן (עושה גבינות) ומוכר פחמים. היו לו 7 אחים ו-3 אחיות. אחיו, יצחק משולם עלה לארץ ישראל ב-1931 ושנתיים מאוחר יותר הצטרף ליצחק האח גבריאל. ויקטור נשלח לשנתיים הכשרה בסובוטיצה ולאחר מכן היה מראשי קן תנועת "תכלת לבן" בביטולה. ב-1938 גויס לצבא ממלכת יוגוסלביה ובהמשך, באפריל 1941 לאחר פלישת גרמניה הנאצית ליוגוסלביה וקריסת הממלכה פשט את מדיו וחזר לעירו. זמן קצר לאחר מכן, הצטרף ויקטור משולם ליחידת הפרטיזנים על שם דמיאן גרואב, והיה ראשון הפרטיזנים היהודים מביטולה.

שישה חודשים מאוחר יותר הצטרפו בנו רוסו, לימים גנרל בצבא יוגוסלביה, נסים אלבה, ובהמשך אסתר עובדיה, ז'מילה קולונומוס, סטלה טסטה, אדלה פראג'י קלדרון, אברם קסורלה, נסים בכר (קלדרון), דוד קלדרון, מנטש ישי ועוד. בסך הכל לחמו 16 יהודים ומהם 6 נפלו בקרבות.

אחיו של ויקטור משולם, גבריאל משולם שעלה לארץ ישראל, התגייס לחיל החפרים של הצבא הבריטי והשתתף במערכה על יוון. בשלהי אפריל 1941 כאשר הוכרעו הבריטים והמתינו לפינוי ליד העיר קלמטה, הסיר גבריאל את מדי הצבא הבריטי והסתתר במערות בהרים הסמוכים. לא ברור כמה זמן הסתתר ומה עשה בהמשך, אך ידוע שבשלב מסוים נפגשו ויקטור וגבריאל. ויקטור כבר היה באותה העת מפקד כוח פרטיזנים.

גבריאל מסר לוויקטור שבכוונתו לחזור לביטולה לסייע בפרנסת המשפחה וזה ניסה ללא הצלחה לשכנע את אחיו להישאר. "שום דבר טוב לא יצא מזה" אמר ויקטור לגבריאל, אך הוא נותר נחוש לחזור לבית הוריו וכך עשה. במרץ 1943 גורשה משפחת משולם, כולל האח גבריאל, על ידי הבולגרים למחנה מונופול בסקופיה ומשם לטרבלינקה. איש לא ניצל.
ויקטור משולם היה מפקד הגדוד השלישי בחטיבת הפרטיזנים החמישית המקדונית והוא לחם ביוגוסלביה, יוון ואלבניה נגד כוחות בולגרים, גרמנים ונגד הצ'טניקים. היו אלו קרבות עקובים מדם תוך מניין נפגעים גבוה גם בכוחות הפרטיזנים. שמעו של הלוחם והקצין האמיץ יצא למרחוק. לאחר המלחמה כיהן לזמן קצר כמושל הצבאי של ביטולה, אחר כך נשלח לאקדמיה הצבאית בבלגרד ולמד שם עד נובמבר 1946, עת מונה לפקד, לתקופה קצרה, על החטיבה המקדונית השנייה.

בהמשך נשלח לקוסובו שם כיהן כראש מטה קורפוס ההגנה הלאומית והוצב בפרישטינה. שם הכיר את אשתו לעתיד נינה לבית מאנדיל. ב-1948 מונה לעוזר הנספח הצבאי של יוגוסלביה בטורקיה והוצב באנקרה. ב-1950 שב לבלגרד ובהמשך כיהן בתפקיד מטה בנובי-סאד בדרגת מאיור (רב-סרן).

משולם היה קומוניסט "שרוף" והציג עמדות אלו בגלוי ובהפגנתיות. כך, הוא משך תשומת לב כ"סטליניסט". בשנים אלו העימות בין יוגוסלביה לגוש המזרחי, ובמרכזו העימות האישי בין סטאלין לטיטו, היה בשיאו. בהיסטוריוגרפיה היוגוסלבית נקרא העידן הזה תקופת ה"אינפורמבירו" (Informbiro).

המרשל טיטו, שיש כאלו שזוכרים את שלטונו בערגה, רדף את מתנגדיו הפוליטיים ללא רחם, גם את אלו שנחשדו כמתנגדיו וגם עוד כהנה וכהנה "שלא באו לו טוב". הוא הקים את גולאג "גולי אוטוק" הידוע לשמצה על אי בקרואטיה (שם נכלאה גם ההיסטוריונית ג'ני לבל בגלל שנטען כי סיפרה בדיחה על טיטו…). משולם קיבל ידיעה שעתידים לעצור אותו, והוא נמלט עם משפחתו דרך יוון, עלה לישראל והצטרף לאחיו יצחק. יצחק כיהן בהמשך כיו"ר ועד העובדים של סולל בונה וכחבר מועצת העיר ירושלים.

בתחילה התגורר ויקטור בדירת חדר במחנה יהודה בירושלים ובהמשך עבר לתלפיות. בארץ שכל את בנו בכורו בן ציון שנפטר ממחלה ובהמשך נולדו לו שני ילדים אלי ושרית. ויקטור משולם עבד בסולל בונה כמפקח בנייה.

ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים ניתקה יוגוסלביה את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל. לאות מחאה, החזיר ויקטור משולם את כל עיטוריו הצבאיים למרשל טיטו. לשמחתנו מסמכי העיטורים נותרו בידי המשפחה.

ב-1981 לאחר תיאומים ארוכים חזר לביקור במקדוניה היוגוסלבית באישור השלטונות. עשרות רבות מלוחמיו בכוחות הפרטיזנים חיכו בגבול היווני וקיבלו אותו באהדה רבה. ממשלת יוגוסלביה אף העמידה לרשותו אמצעי תחבורה.

ב-1982 הדליק משואת זיכרון בטקס הממלכתי של יום השואה. בספטמבר 1982 נסע שוב ליוגוסלביה ובביטולה קיבל עיטור מיוחד על פועלו בעבר. ויקטור משולם הלך לעולמו ב-1997 והוא בן 79. רעייתו נינה נפטרה ב-2018.

משולם היה אחד הקצינים היהודים המעוטרים ביותר במקדוניה ואלו היו עיטוריו:

עיטור העוז (אומץ) של צבא יוגוסלביה (Orden za hrabrost)

מדליית הפרטיזנים של 1941 (Partizanska spomenica 1941)

עיטור כוכב הפרטיזנים דרגה שנייה ודרגה שלישית (Orden partizanske zvijezde II, III)

עיטור ההצטיינות של העם היוגוסלבי דרגה שנייה (Orden zasluga za narod II)

צלב הפרטיזנים של ממשלת פולין (Krzyż Partyzancki)

עיטור הרפובליקה העממית הבולגרית על השתתפות במלחמה הפטריוטית 44-45 (Za Uchastie V Otechestvenata Vojna 1944–1945 g)

קישורים חיצוניים:

• ריאיון מצולם שנערך עמו בהפקת יד ושם ב-1986 העוסק בתקופת המלחמה.  מראיין: ד"ר שמואל ספקטור
• הערך על ויקטור משולם בוויקיפדיה העברית
• ראיון קולי שנערך עמו ב-1969, המכון ליהדות בת זמננו באוניברסיטה העברית. מראיין משה משולם
• גבריאל משולם באתר "יזכור".