בית הכנסת יגל יעקב

ממקדוניה לארץ-ישראל: המונסטירליס בירושלים.

כמו עדות רבות אחרות ממזרח וממערב, בני העדה המונסטירית (יוצאי העיר מונסטיר-ביטולה שבמקדוניה) הגיעו ארצה טיפין טיפין במאות השנים האחרונות, במספרים קטנים מאוד ולא כקהילה מאורגנת. כך למשל בשנת 1839 נמנו במפקד יהודי ירושלים שערך משה מונטיפיורי 29 נפשות מתוך 13 משפחות יוצאות מונסטיר שהתגוררו בעיר. גם בעשרות השנים שלאחר מפקד זה המשיכו יהודים בודדים לעלות ממקדוניה לארץ-ישראל, אבל אלו לא הקימו קהילה עצמאית ונפרדת של ממש, אלא נטמעו מן הסתם בקהילה הספרדית הרחבה, שהורכבה ממילא בעיקר מיוצאי אזור הבלקן והאימפריה העות'מאנית הרחבה.

מצב זה השתנה ככל הנראה בשלהי שנות השמונים של המאה הי"ט. העדות לכך היא הקמתם של שני בתי כנסת ליוצאי מונסטיר בירושלים, שפעלו במרחק קטן זה מזה, והמעידים על צוריכהם המתרבים והולכים של בני העדה בעיר. בשנת 1888 הוקם בעיר בית הכנסת הראשון של בני העדה, יגל יעקב שמו, שפעל ברחוב הקראים בעיר העתיקה, ושבו 'מתפללים עם עלות השחר ולפני התפילה יאמרו תהלים, ובחורף יאמרו תיקון חצות'.  בית כנסת נוסף, חסד ואמת, הקימו בני העדה בשנת 1893 ברחוב המידאן בעיר העתיקה, סמוך לבית החולים הספרדי משגב לדך. על נסיבות הקמתם של שני בתי הכנסת הסמוכים זה לזה ועל מינוי בעלי התפקידים שבהם, סיפר יעקב אלעזר, שאביו יהודה שימש עשרות בשנים כאחד מנציגי העדה המונסטירית בפעילויות ציבוריות: 'בבואם לירושלים הם ארגנו לעצמם בית כנסת מיוחד ואף מוסדות חסד מיוחדים. משרבו העולים ממונסטיר נתפלגה העדה ופתחה עוד בית כנסת. לרב ולשליח ציבור בבית כנסת זה הומלץ על אבא. וביום בהיר אחד באה משלחת מזקני העדה והציעו לו לעמוד בראשם ולהיות להם לרב לפה ולשליח ציבור. בתחילה היסס אבא, אולם בסוף קיבל על עצמו'.