משפחת עקיבא אסקאיו

קורות חייו

עקיבא אסקאיו נולד בירושלים ליעקב אסקאיו בן עקיבא וריינה (1989-1905), ולרבקה אסקאיו לבית חסון (1985-1912), בת יוסף ובּוּאֶנָה. לעקיבא היו 5 אחים ו-3 אחיות. בילדותו למד בכותאב אצל חכם בכור ואחר-כך בתלמוד תורה “בית אהרן” בירושלים ולימודים אלו ניכרים בשפתו העשירה ובהגייה הגרונית של האותיות ח’ וע’. היה נער מקהלה בבית הכנסת יגל יעקב וכבר בצעירותו נמשך לתרבות ולאמנות.
ב-1946 שיחק בתסכית רדיו ביחד עם גרשון שקד לימים חוקר ספרות עברית וחתן פרס ישראל. ב-1952 עברה משפחתו למושב מגשימים וב-1957 התגייס לצה”ל ושירת ב גדוד 51 של חטיבת גולני כמדריך כושר קרבי. ב-1960 השתחרר מהצבא. עקיבא היה חבר נבחרת ישראל בהתעמלות מכשירים ומשך 43 שנים היה רכז ספורט בעיר יהוד ועסק בפעילות בקרב בני נוער מחד וקשישים מאידך.
ב-2003 פרש לגמלאות. עקיבא הוא בעל תפילה ומכין נערים לבר מצווה. למד פיתוח קול אצל יהודית אלכסנדרוני. שיחק במספר הצגות תיאטרון בלאדינו וכך זכה להכיר את יצחק נבון אשר העניק לו את הכינוי “החצוצררה של מונסטיר”. עמד בקשרים עם שלמה אלבוחר ואחיו יהודה, ג’ני לבל, ניר ברוך ואורציון ישי.
נשוי למלכה ואב ליעקב 1970, יפעת 1972 ואלון 1974–2017. אלון בנו, שירת כקצין בדרגת רס"ן בהנדסה קרבית ולאחר פרישתו של עקיבא לגמלאות בנה מהמתבן שבחצר אולם ספורט בו ממשיך עקיבא לאמן. אלון היה איש ספורט אתגרי, ובעל חברה לפעילויות אתגריות בטבע שנקראה “ארכימדס אתגרים”. הוא בנה מתקנים ייחודיים בכל רחבי הארץ. אלון נפטר כאשר עסק בהתקנת מתקן אומגה בגלבוע. לאחר שגלש עליו פעמיים, עלה לגלישה נוספת ובמהלכה לקה בדום לב ומת. הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.

שרשים במונסטיר

עקיבא אסקאיו הסב היה חייט ולמשפחה היה מפעל לייצור בגדים, בו עבד גם האב יעקב. יוסף חסון סבו של עקיבא אסקאיו הנכד היה אף הוא חייט ולמשפחה הייתה מתפרה בביטולה (מונסטיר) בה עבדו האחיות חסון ובכללן האם רֶבֶּקָה. ככל הנראה הכירו יעקב אסקאיו ורבקה חסון על רקע העיסוק המשותף.
עקיבא אסקאיו הנכד מספר ששם בית הכנסת “קהל אראגון” היה שגור בפי בני משפחתו. הוא איננו יודע אם השתייכו ליוצאי אראגון, אך בוודאי התפללו בבית הכנסת היחיד אשר שרד את מלחמת העולם הראשונה. ב-1931 עלו שתי המשפחות לארץ ישראל. שתים מאחיותיו של עקיבא הסבא היגרו לארצות הברית. אחד מאחיו, שלמה אסקאיו הגיע עוד קודם לארץ ישראל והלך לעולמו במהלך שנות ה-40. אסתר חסון, אחות של רבקה נישאה לדוד ישי (אישך) אביו של משה ישי.
ב-13 בפברואר 1931 כותב ליאון קמחי בעיתון הציוני “ז’ידוב” שהופיע ביוגוסלביה:
“ב-3 בפברואר ליווינו את משפחת עקיבא אסקאיו בת שמונה נפשות בדרכה לארץ ישראל. זוהי משפחה מהמעמד הבינוני אשר ברשותה הון של 1,000 לירות, והיא רוצה להתחיל חיים חדשים בארץ. למרות היום הגשום והשעה המוקדמת בבוקר, ליוו יהודים רבים את משפחת אסקאיו אל תחנת הרכבת. הידידים הקרובים אף נסעו עימם ברכבת שפניה לסלוניקי עד הגבול היווני. כתמיד, צאתו של יהודי לארץ ישראל היא עבור יהודי ביטול מאורע משמח במיוחד.”[1] בהגיעה התיישבה משפחת אסקאיו בשכונת “אָבּוּ אֶל בָּסֶל” והסב רכש חנות בגדים. יעקב ורבקה נישאו בארץ ישראל. ב-1935 עברה המשפחה למושב בית שערים, וניסתה את מזלה בחקלאות. עקיבא הנכד מספר שהמשפחה לא עברה הדרכה כלשהי בחקלאות ולכן לא ראתה פרי בעמלה. ב-1938 שבו לירושלים ופתחו חנות בגדים בשוק מחנה יהודה. הסבתא מצד האימא נוֹנָה בּוּאֶנָה חסון שהתאלמנה נישאה בארץ לגביזון שהיה מנהל בית היתומים בירושלים.
השואה הכתה בבני המשפחה שנותרו במונסטיר והם גורשו על ידי הבולגרים אל מותם במחנה ההשמדה טרבלינקה. עקיבא מספר שאימו הייתה יושבת בוכייה ומקוננת על שתי אחיותיה “שלא זכו להגיע לארץ ישראל”. ההורים לא דיברו ואנחנו לא שאלנו. זה לא היה מקובל בדור ההוא, כך אמר בצער.
תלאות הפרנסה של המשפחה לא תמו. בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, הפכה חברת “אתא” גם לספק המרכזי של ביגוד לסקטור האזרחי במסגרת תוכנית הצנע. נפתחו חנויות בירושלים, עניין שהקשה מאד על פרנסת המשפחה. בני משפחת אסקאיו החליטו לעקור מירושלים, לעבור לכפר מגשימים ולנסות את מזלם שוב בחקלאות.