היסטוריה קצרה של הקהילה היהודית בסקופיה

העיר סקופיה, בשמה התורכי אוסקובּ, ובאיות הסרבי סקופליה, נזכרת במקורות היהודיים כאישקופיה, איסקופייה או שקופי'. ראשוני היהודים, שכונו רומניוטים, הגיעו לעיר במאה ה-3 עת נשלטה בידי האימפריה הרומית. היהודים שימשו לא אחת מתווכים בין שליטי האימפריה הבולגרית הראשונה לנציגי ממלכת הכוזרים וזכו לחופש פולחן מלא. ב- 1170 עבר בבלקנים הנוסע בנימין מטודלה וציין שבסקופיה מתגוררת קהילה יהודית מאורגנת ומבוססת. גם בתקופת האימפריה הבולגרית השנייה חיו יהודי העיר בביטחון יחסי והקהילה גדלה כתוצאה מהגירת פליטים שנמלטו משטחי האימפריה הביזאנטית. בשנת 1493 הגיעו מגורשי ספרד לחבל מקדוניה בהזמנת הסולטן העות'מאני באיזיט השני, והשתלבו בו היטב. מספרם הגדול יחסית, כוחם הכלכלי ובעיקר הידע שהביאו איתם: שפות מערב אירופיות, תורה והלכה, פילוסופיה ספרות ואסטרונומיה, הביאו לשינוי באופי קהילת יהודי העיר שקיבלה צביון ספרדי. עם תום השלטון העות'מאני, לאחר חתימת חוזה סאן-סטפנו בשנת 1878, הפכה השליטה בחבל מקדוניה הווארדארית סלע מחלוקת בין ממלכת בולגריה לממלכת סרביה אשר נלחמו ביניהן על השליטה בו. לאחר תבוסת בולגריה במלחמת העולם הראשונה, הפכה סקופיה מתוקף חוזה ניִי (1919) חלק מממלכת יוגוסלביה. מראשית שנות ה-20, הייתה קהילת סקופיה מאוגדת באיגוד הקהילות היהודיות ביוגוסלביה שמרכזו בבלגרד. בשנת 1940 מנו יהודי העיר 2,816 נפשות, 96% מתוכם יהודים ספרדים ו-4% אשכנזים. לאחר פרוץ הקרבות הגיעו פליטים יהודים נוספים לעיר ובראשית 1943 מנתה הקהילה 3,342 נפשות. במרץ 41 חתמה בולגריה על הסכם עם גרמניה הנאצית שבמסגרתו קבלה את השליטה על מקדוניה. בפברואר 43 חתם אלכסנדר בֶּלֶב ראש "הקומיסריון לשאלות יהודיות" הסכם עם תיאודור דנקר על מסירת 12,000 יהודי תראקיה ומקדוניה לגרמנים. ב-11 במרץ 43 פשטו חיילים בולגרים על כל הערים במקדוניה, כולל סקופיה, וריכזו את כל היהודים בבית החרושת לטבק "מונופול" שהפך מחנה ריכוז. משם נשלחו כל היהודים להשמדה בטרבלינקה. כ-3,290 יהודי סקופיה נרצחו, ובודדים בלבד הצליחו למלט עצמם בדרכים שונות.

למאמר המלא (PDF)