כל משפחת אימו, נשארה במונאסטיר. מלבד אחיה, יושקו, שהיה מניצולי אושויץ, הושמדה כל המשפחה יחד עם שאר קהילות מקדוניה. אמו לא ידעה על גורל משפחתה עד לאחר שאחיה עלה לארץ בשנת 1948.

משה היה קשור קשר הדוק לקהילת יוצאי מונאסטיר ולבית הכנסת של הקהילה "יגל יעקב", עוד מנעוריו. הוא מספר:

סבי ז"ל היה שומר מסורת. בכל בוקר היה משכים קום להתפלל בבית הכנסת, ובדרכו היה עובר ליד ביתנו. כבר בגיל 5 היה מעירני בחודש אלול לפנות בוקר לאמירת ה"סליחות". הסליחות נאמרו בנוסח יהודי ספרד וקטעים מסוימים נאמרו בלאדינו. זכורני שבערב יום הכיפורים היינו, הילדים, לוקחים קופסאות שימורים מחוררות שבתוכן תחבנו נרות, וכך הסתובבנו עם "פנסים" אלה להאיר את הרחובות החשוכים לטובת הבאים לבית הכנסת.
התפילה בבית הכנסת "יגל יעקב" היתה חוויה מיוחדת. בשבתות וחגים עמד במרכז הבמה החזן נדב, לובש חלוק לבן ומצנפת לבנה לראשו. קולו וזמרתו היו יוצאי דופן ואף עוברי אורח, כמו תלמידי ישיבת "שפת אמת" החסידים, היו עוצרים להאזין ואף להצטרף אל הרינה ואל התפילה. בדרכו לבית הכנסת היה החזן מלווה את הרב חזקיה שבתאי, רב הקהילה. גם אבי היה פוקד את בית הכנסת מדי שבת.
הסבתות היו נוהגות להגיע ביום שישי לבית הכנסת לקראת הדלקת נרות שבת ולהדליק, בקערת השמן, נר נשמה לזכרם של נפטרים.
בימי שבת נהגו יהודי מונאסטיר לקרוא בבית הכנסת פרקי זוהר ולומר קדיש נוסף בסוף התפילה לציון גירוש יהודי ספרד ופורטוגל.
בתשעה באב התפללנו יושבים על רצפת בית הכנסת, קוראים קינות בשתי השפות, ועזרת הנשים, בקומה השנייה, הייתה מלאה עד אפס מקום.
גם שמחות חגגנו בבית הכנסת: שבת חתן, הולדת בנות ובנים, פדיון הבן ובר מצווה. בסיום התפילה נערך קידוש בבית הכנסת בו חולקו בורקאס, ביצים "חאמינאדוס" ו"ראקי". בשבת בה הייתה שמחה בבית הכנסת המתפללים הוזמנו להתכבד בסעודה בבית החוגגים. גם את בר המצווה שלי חגגתי, עם משפחתי בבית כנסת זה, וכל המתפללים הוזמנו לביתנו לשמוע אותי משמיע דרשה ולהתכבד במיני מתיקה.

האזכרה השנתית ב"יגל יעקב"

משה ומשפחתו השתתפו מדי שנה באזכרה לזכר הקהילה שהושמדה בטרבלינקה. האזכרה נערכה בבית הכנסת "יגל יעקב" בערב ראש חודש ניסן התאריך שבו יצאה הרכבת האחרונה לטרבלינקה ועליה רוב יהודי קהית ביטולה-מונאסטיר. באזכרה, נישאה התפילה שחוברה על ידי יצחק אלכסנדרוני ואשר נחרתה על לוח שיש המוצב בבית הכנסת עד היום.

האזכרה הראשונה התקיימה בשנת 1950, אחרי שהבודדים שנותרו בחיים עלו לישראל וסיפרו את סיפור השמדתה של הקהילה. אימי זיהתה בין הבאים את אחיה יוסף ואשתו סטלה לוי הפרטיזנית ואז שמעו כולם פרטים על השמדת הקהילה. בהתכנסות זו הובאו לבית הכנסת שלושת הספרים שבהם רשמו הבולגרים-נאצים כהכנה להשמדה את פרטיה של כל משפחה על כל בניה, גילם, עיסוקם וכתובת המגורים שלהם. הספרים נמצאים כיום בארכיון "יד ושם".

ברשימות מצאנו את שמו של סבי, תמונתו, ורשימת בני המשפחה שנרצחו, שנת לידתם, ומקצועו של סבי – חייט. מתוך האלבום לקחנו את תמונת סבי, לא יכולנו להשאירה שם. קרובת משפחה הכינה רישום פורטרט ועותק ממנו מסרנו ל'יד ושם".

בשנת 1972 עם פטירתו של יצחק אלכסנדרוני, שהיה הרוח החיה בקיום האזכרה השנתית, נרתם משה להוביל את האזכרה הזו.

משה מספר:

בשנת 2003, ערב חודש ניסן, קיימתי עצרת זיכרון לציון שישים שנה לשילוחם של יהודי מונאסטיר למשרפות בטרבלינקה. בית הכנסת היה מלא מפה לפה. הועלה זכרם של הנספים והודלקו נרות לזכר ששת מילוני הנספים בשואה. לאחר מכן נאמרה התפילה החקוקה על אבן השיש ונאמר "יזכור". בתום קריאת "יזכור" נפתח ההיכל ונפתח ספר התורה שהובא ממונאסטיר. הטקס הסתיים בקריאת "חזון העצמות היבשות" מספר יחזקאל.

בשנת 2005 העביר משה את האזכרה השנתית ל"יד ושם".

זכר הקהילה והנספים היה מאוד יקר למשה, והוא נרתם לפעילות להעלאת זכרם ושימורו. הוא מספר:

אבי היה קשור לוועד העדה הספרדית בירושלים. גם אני פעלתי בוועד. מכאן עברתי לפעילות בפדרציה הספרדית העולמית, וכנציגם נשלחתי למרכז הארגונים לניצולי השואה בישראל. התמניתי ליו"ר ועדת הארגון של מרכז הארגונים לניצולי השואה. עם הזמן הרביתי לעסוק בנושא השואה, והקמנו את "עמותת דור ההמשך של יוצאי מקדוניה בישראל".

במסגרת העמותה, וכחבר הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל, פעל משה רבות למען הקהילה.

פעילות לשימור ושיקום "בית החיים", בית הקברות העתיק של מונאסטיר

משה מספר:

הסופר אור ציון ישי ז"ל יליד מקדוניה, הוזמן בשנת 1979 להשתתף בכנס  סופרים בעיר אוכריד. בסיום הכנס נסע למונאסטיר-ביטולה, עיר אבותיו, ושם נפגש עם מר וילוס. מר וילוס,  הגוי, הביא לידיעתו את הכוונה להרוס את "בית החיים" היהודי, ולבנות עליו בתי מגורים. מר וילוס לחם נגד כוונת ההרס  ואף פעל לשקם את בית החיים. אור ציון נתבקש לסייע בגיוס תרומות בישראל לפעולות השיקום.  בשובו לישראל ביקש אור ציון את עזרתי בגיוס המשאבים. בסיוע גורמים בארץ נסענו שנינו לביטולה. בהגיענו לשם נפגשנו עם מר וילוס שהציג בפנינו תוכניות לשיקום "בית החיים". על פי הצעתו, יוקמו בשער הכניסה לבית החיים שישוחזר וישופץ, שני חדרים. בצד ימין חדר שיוקדש לזכר קהילת מונאסטיר-ביטולה, ובצד שמאל חדר שיוקדש לתולדות הקהילה. בקשתו של מר וילוס מאתנו הייתה לגייס בישראל תרומות לשיקום בית החיים. חזרנו לארץ ופנינו לגורמים שונים ולצערנו לא נענינו.

ב-11 למרץ 1980 הוזמנו להשתתף בטקס האזכרה לששת המיליונים ולשואת יהודי ביטולה. טקס מרשים בהשתתפות מאות מתושבי העיר ביטולה. טקס נוסף נערך ליד האנדרטה ע"ש הגיבורה הלאומית של  יוגוסלביה אסתריאה עובדיה. בתום הטקס הוזמנו יחד עם מספר יהודים, שהגיעו מארה"ב וצ'ילה, להשתתף באמירת קדיש בבית החיים. בבואנו לתפילת האזכרה, נוכחנו שדלתות הכניסה לבית הקברות הוצבו בהתאם לתוכנית של מר וילוס.

מר וילוס היה מלא מרץ בפעילותו לשיקום בית החיים, וזאת במידה רבה, בניגוד לחוסר ההתעניינות בנושא  מצד גורם יהודי כלשהו, למעט נציג הג'וינט בביטולה שהתחייב לארגן משלחות באירופה שיסייעו לשיקום.

בשנת 1984 בקשני מר ויקטור מזרחי יו"ר הקהילה היהודית במקדוניה, לבוא למקדוניה בנושא שיקום בית הקברות. הואיל ואף גורם לא נענה לפנייתנו הודעתי שאין באפשרותי להגיע.

בשנת 1996 חוקקה ממשלת מקדוניה חוק להפרטת הרכוש שהולאם לאחר מלחמת העולם השנייה. ובאפריל 2002 הוקמה קרן לפיצויים ליהודי מקדוניה, והוקמה קרן להנצחת יהודי מקדוניה. אחד הסעיפים במסמך ההקמה מדבר על שיקום ושימור של אתרים היסטוריים יהודים כמו בית העלמין היהודי בביטולה. גם זאת אפשר לזקוף לזכות פועלו של מר וילוס.

העלאת זכרם של אסתריה עובדיה- מרה, וליאון קמחי

מספר משה:

בשנת 1997 פניתי לוועדת השמות של עירית ירושלים לקרוא רחוב ע"ש הפרטיזנית אסתר עובדיה –מרה, ילידת ביטולה, שהוכרזה כגיבורה לאומית של עמי יוגוסלביה. ועדת השמות נענתה לקריאתי וקראה על שמה רחוב ברמת בית הכרם בירושלים.

פניתי גם לעיריית ירושלים, ובהיענות לפנייתי שיקמה העיריה את הגן הציבורי  העירוני ע"ש ליאון קמחי, נשיא הפדרציה הציונית ויו"ר קרן קיימת במונאסטיר שניספה עם כל בני קהילתו בכבשני טרבלינקה. הגן ממוקם ברחוב הברון הירש בשכונת קריית משה.

האנדרטה ביער חרובית וועדת בייסקי

משה מספר:

בשנת 1994 יזמו כמה עסקנים יהודים יוצאי בולגריה בארה"ב ובישראל נטיעת יער על שם בוריס השלישי, מלך בולגריה בתקופת השואה, כאות הוקרה על חלקו בהצלת יהודי בולגריה. בהתייעצות עם קק"ל הוחלט כי היער יקרא "יער העם הבולגרי" ובתוכו יינתן ציון לבוריס  ולעוד אישים  וגופים אשר נתנו יד להצלת יהודי בולגריה.

באוקטובר 1996 התקיים טקס הקדשת יער בולגריה ובתוכו יד לזכר יהודי תרקיה ומקדוניה שנספו במחנות ההשמדה בשנת 1943.

רק בשנת 1999 נודע לציבור כי בשנת 1994 הוצבה אנדרטה לזכרו של המלך בוריס ביער קק"ל.

עם היוודע הדבר הוקם "ועד ליוצאי מקדוניה" ובו חברים: ד"ר ניסים יושע, החוקר שלמה אלבוחר והסופר אורציון ישי. הוועד פעל לשכנע את קק"ל להסיר את האנדרטה הפוגעת ברגשותיהם של הניצולים וקרובי הנספים בשואה שנשלחו אל מותם בידי הבולגרים ומלכם בוריס.

בתגובה לפניתם הודיע הנהלת קק"ל כי הוחלט על הקמת ועדה ציבורית  בראשות השופט בדימוס משה בייסקי, הוועדה תפגוש ותשמע את כל הנוגעים בדבר ותגיש המלצותיה להנהלת קק"ל. בתקופה זו כיהנתי כחבר הדירקטוריון של קק"ל ובמסגרת זו פעלתי בנושא, ופעלתי ליישום מסקנות ועדת בייסקי.

הוועדה  פרסמה ביולי 2000 את מסקנותיה שעיקרן היה  הסרת כל האנדרטאות (ובכללן ע"ש בוריס) מיער קק"ל, והקמתה של אנדרטה אחת משותפת לזכר 11,343 יהודי תרקיה, מקדוניה ופירוט שנספו בטרבלינקה, ולזכר הבולגרים שפעלו למען הישרדות יהודי ארצם.

לאחר הסרת הלוט והקמת האנדרטה, ביער חרובית, נבחרתי ליו"ר עמותת דור ההמשך של יוצאי מקדוניה בישראל.

בתקופות שונות בחייו כיהן משה בכמה וכמה תפקידים ציבוריים, חלקם במקביל. הוא שימש כחבר הוועד המנהל של "מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל", חבר הנהלת הפדרציה העולמית של הקהילות הספרדיות ועדות המזרח בישראל, חבר מועצת "יד ושם" וחבר העמותה הפרלמנטארית לזכר השואה וסיוע לניצוליה. שימש כמשקיף בהנהלת הקונגרס היהודי העולמי, חבר הוועד המנהל וועדת הכספים של ארגון "עמך", יועץ ברשות הלאומית לתרבות הלאדינו,  יו"ר ועדת הביקורת ב"מרכז תרבות העמים לנוער – גינות העיר", ושנים ארוכות יו"ר עמותת "דור ההמשך של יהודי מקדוניה".

בשנת 2012 נשא דברים כיו"ר עמותת דור ההמשך של יוצאי מקדוניה והציג את מטרות העמותה. בין שאר מטרותיה ציין ואמר:

השבת רכוש יהודי מקדוניה 

בשנת 1996 חוקקה ממשלת מקדוניה חוק להפרטת הרכוש שהולאם לאחר מלחמת העולם השנייה. בחוק ארבע סעיפים הדנים בהחזרת רכושם של יהודי מקדוניה שנספו בשואה.

 ממשלת מקדוניה החליטה להקים קרן פיצויים ליהודי מקדוניה. הוקם ועד, שלושה נציגי הממשלה ושלושה נציגים מהקהילה היהודית.  הקהילה במקדוניה, קיבלה את מלוא הפיצויים, למרות שמחוץ למקדוניה קיימים יורשים.

 היורשים מחוץ לגבולות מקדוניה תובעים את זכויותיהם. הנושא הובא לידיעת יהודי מקדוניה בארץ, קיימנו כנס יורשים ומילאו טפסים על זכויותיהם, פנינו לאיל"ר – הארגון היהודי העולמי להשבת הרכוש, וקבלנו הקצבה לאיתור הרכוש בארכיון "יד –ושם", ואותרו נכסים רבים. היורשים ניסו לאתר בבולגריה רישום של נכסי יהודי מקדוניה שהוחרמו במלחמת העולם השנייה. ברשותנו חומר על יורשים בארץ. פנינו  בארץ לגורמים האמורים  לטפל בנושא אך לצערנו לא מצאנו אוזן קשבת. בימים אלה אנו מסתייעים בפרויקט "ארט"  בתקווה לראות אור בקצה המנהרה. למרות שנציגי פרויקט "ארט" נסעו לפגישה במקדוניה חזרו ללא מענה.

במסגרת תפקידיו השתתף באירועים רבים ונשא דברים לזכר קהילות היהודים במקדוניה שנכחדו בשואה.

למשל, בשנת 1999 השתתף במשלחת הקק"ל לטרבלינקה ובדבריו העלה את זכר הקהילות במונאסטיר, סקופיה ושטיפ שהושמדו שם.

לפני המיזם "לכל איש יש שם" קיימה "יד ושם" מיזם בשם "לכל קהילה יש שם". במסגרת זו נשא משה טסטה דברים בשנת 2009 ובשנת 2010.  טקס ההתייחדות התקיים בבית הספר המרכזי להוראת השואה של "יד ושם", הממוקם בגבעתיים.

בהודעה על קיום הטקס שפרסמה יד ושם מצאנו:

"לכל קהילה יש שם"

מחר יתקיים ביד ושם ערב התייחדות עם הקהילות הספרדיות של ארצות הבלקן שהוכחדו בשואה במעמד הנשיא החמישי יצחק נבון, יו"ר הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו.

בטקס נשאו דברים, בין השאר, משה טסטה והסופר אורציון ישי תחת הכותרת "לכל אחד יש סיפור".

בשנת 2012 נשא משה דברים בעצרת הזכרון ליהודי מקדוניה וייחד את הדברים לזכרה של אסתריה עובדיה או בשמה המחתרתי מרה.

בשנת 2018, במלאת 70 למדינת ישראל ו-75 שנים לשואת יהודי מקדוניה, נערך מפגש דור ההמשך של יוצאי מקדוניה ביער חרובית ליד האנדרטה לזכר הקהילה.

אלה הדברים שאמר משה טסטה בכינוס זה:

קהל נכבד, ארמנוס אי ארמנס
דורות ההמשך לקהילת יהדות מקדוניה
התכנסנו כאן היום ליד אנדרטת הזיכרון לקהילות יהדות מקדוניה – מונאסטיר-ביטולה, סקופיה ושטיפ, לזכר אבותינו שנספו בשואה ואלו שעלו ארצה והגשימו את החלום הציוני.
בימים אלו אנו חוגגים 70 שנה לעצמאות ישראל ומציינים 75 שנה לשואת קהילת יהודי מקדוניה. זהו הרגע שחובה על כולנו להנחיל את מורשת אבותינו לדור ההמשך על מנת שמורשת זו תעבור ותסופר לדורות הבאים.

חובה עלינו לזכור שקהילתנו תרמה רבות והייתה שותפה להקמתה וצמיחתה של ארצנו.

זהו תפקידה של עמותת דור ההמשך של יהדות מקדוניה לשמר ולטפח נכסי אבות, לתת להם פריחה ולספוג מהם את הטוב, היפה והנעלה.

גולת הכותרת של פעילותינו שמוטלת עלינו ועל דור ההמשך, להציל מן השכחה ערכים היסטוריים יקרים ומיוחדים ולהנחיל את זכר שואת קהילת יהודי מקדוניה.

באמצעות מערכת החינוך, בטקסי זיכרון, פרסומים, סרטים וספרים, אנו ניצור קשר בין דור ההמשך לציבור הרחב ובכך נחשוף את מורשתנו לקהלים רחבים יותר ולתודעה של הדור הצעיר.

אני מבקש היום מכם בשם העמותה להמשיך ולתרום ע"מ שנוכל להשיג את מטרותינו ולהמשיך בתפקידנו החשוב לשימור המורשת למען הדורות הבאים ולשילובו של הדור הצעיר בעשייתה ופעילותה של העמותה.

זו שעתה היפה של העמותה והעוסקים במלאכה.  באחדותנו נשמר את מורשתנו.

בחג החנוכה תשע"ט התכוון משה לשאת את הדברים הבאים באירוע הדלקת נר שמיני של חנוכה שאמור היה להתקיים בבית הכנסת "יגל יעקב" אך התבטל מפני שהמחזיקים כיום במקום לא אפשרו את כניסתנו.

אחיי, בני דור ההמשך לקהילת יהודי מונאסטיר.

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

ראש חודש טוב וחג אורים שמח ומואר!! שמונה ימים שמונה ניסים!

אלו נרות של תקווה.

כאן, משחר ילדותנו בילינו בבית הכנסת "יגל יעקב" לקהילת יוצאי מונאסטיר, העיר ממנה עלו יהודים מגורשי ספרד ופורטוגל, דוברי לאדינו, והתיישבו לראשונה בעיר העתיקה בירושלים.

הם העתיקו את מגוריהם לירושלים החדשה קבעו מקום מגוריהם, באזורים הקרובים לבית הכנסת "יגל יעקב" ברחוב אלפנדרי.

כאן בבית הכנסת, התכנסו בני הקהילה, לתפילת שחרית, מנחה וערבית. בכל יום.

בשבתות וחגים עמד במרכז הבמה החזן נדב, לובש חלוק לבן ומצנפת לבנה לראשו, קולו וזמרתו נזכור לעד. בבואו היה נכנס לביתו של הרב חזקיה שבתאי, ומלווה אותו לבית הכנסת. לקול שירתו היו מצטרפים עוד ועוד מתפללים, ומן הרחוב הצטרפו עוד רבים אל הרינה והתפילה.

יחד עם סבינו והורינו היינו מקשיבים לתפילת השבת ולמזמורי קהילת יהודי מונאסטיר.

הסבתות היו נוהגות להגיע ביום שישי לבית הכנסת לקראת הדלקת נרות שבת ולהדליק, בקערת השמן, נר נשמה לזכרם של נפטרים.

בימי שבת נהגו יהודי מונאסטיר לקרוא בבית הכנסת פרקי זוהר ולומר קדיש נוסף בסוף התפילה לציון גירוש יהודי ספרד ופורטוגל.

בערב ראש השנה הילדים מגיעים לבית הכנסת בנעלים גבוהות לחורף, ובערב חג הפסח היינו מגיעים לבושים בבגדים חדשים ובסנדלים לקראת הקיץ. לאחר התפילה קראנו בביתנו את ההגדה בעברית ובלאדינו כמנהג אבותינו במונאסטיר.

בתשעה באב התפללנו יושבים על רצפת בית הכנסת, קוראים קינות בשתי השפות, ועזרת הנשים, בקומה השנייה, הייתה מלאה עד אפס מקום.

גם שמחות חגגנו כאן, שבת חתן, הולדת בנות ובנים, פדיון הבן, בר מצווה,  בסיום התפילה המתפללים מוזמנים להתכבד בסעודה בבית החוגגים.

קהילתנו קיימה ומקיימת בכל שנה אזכרה לזכר שואת יהודי מקדוניה ויהודי מונאסטיר אשר הושמדו ונשרפו במחנה ההשמדה טרבלינקה.  הנה כאן גל עד לזכר הנספים במונאסטיר השם יקום דמם.

והיום אנו, דור ההמשך למשפחתנו עולי מונאסטיר-ביטולה, שבים בראש חודש להדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת "יגל יעקב".

תפקידנו לשמר את הזיכרון ואת מורשת אבותינו ממונאסטיר.

מקום קדוש זה, הפועל משנת 1932, והינו חלק בלתי נפרד מנוף ילדותנו, חייב להמשיך להיות חלק מחיינו.

קָאדָה אַנְיוֹ מָס פּוּזֶמוֹס אִי נוֹ מָנְקֶמוֹס.                          כל שנה שנוסיף יותר ושלא נחסר

סָנוֹס אִי רֶזְיוֹס קֶה אֶסְטֶש                                          בריאים וחזקים שתהיו

אִי חָנוּכָּה אָלֶגְרֶה קוֹן אַחְדוּת, אָמוֹר אִי פָּז                      וחנוכה שמח עם אחדות, אהבה ושלום

ולכולם אריכות ימים ובריאות טובה ולהמשך פעילות פורייה.

ליעל אונא, יו"ר העמותה: תודה על האירוע ואיחולי המשך פעילות פורייה.

כל שנבקש לו יהי!!     חג אורים שמח!!

משה היקר, אנחנו מקווים שנהיה ראויים להמשיך בדרך שהתווית לנו ומאחלים לך עוד שנים רבות של פעילות מבורכת.

לראיון עם משה טסטה באתר יד ושם:

https://www.yadvashem.org/he/articles/interviews/testa.html