הרב אברהם מוריץ בן משה רומנו היה הרב הראשי האחרון ליהודי ביטולה וכיהן בתפקידו מ-1931 ועד לתקופת השואה. אברהם רומנו נולד בביילינה במשפחה בת 7 נפשות. אחיו סלומון ושלוש אחיותיו: בלאנקה, מטילדה ואסתר. למד בישיבה בסרייבו ובה הוסמך לרבנות. אחיינו של אברהם רומנו, אשר כיהן ברבנות בסרייבו טרם מלחמת העולם הראשונה.
היו לו ﬠינים ﬠמוקות, וטוב ליבו ונאמנותו נשקפו מהם. הוא היה מקסים במבטו, כובש לב, ומﬠורר אהדה ונכונות מוחלטת לעשות את חפצו. שלטונו בﬠדה היה, למﬠשה, שלטון בלי מצרים. השפﬠתו נודﬠה לא רק ﬠל חוגי הצﬠירים אלא גם ﬠל קשישים ממנו. היו אז בביטול שתי קהילות שהשתייכו לשני בתי הכנסת הגדולים. 'פורטוגל' ו'ארגון'. ליאון היה מרבה לבקר שם. לא כמתפלל, אלא כדורשׁ. הוא לא היה דתי ולא צימח זקן. את בית-הכנסת עשה במה להטפותיו. גם עובדה: זו נתקבלה על-ידי הזקנים בלא תרעומת. קרנה ממנו סמכות פסריארכלית שאין עליה ﬠוררין. לפיכך לא ראו בו הזקנים, זמן רב, דמות של מורד מתקומם - אף כי למﬠשׁה היה כזה. (צבי רותם)
זִכרו אותה אַחַי את אסתריה מארה. / אסתריה מארה נפלה למען העם, / למען העם נפלה, למען מקדוניה. / אסתריה עובדיה, המכונה מארה, בת ביטולה, פיקדה, חרף גילה הצעיר, על פלוגת לוחמים בקרבות רבים ונודעה בהתלהבותה ובשירתה. היא מצאה את מותה בהסתערות על אחת המצודות בהר קימקצ'ילן בת 22 שנים בלבד. לאחר מותה צעדו חבריה לקרב כשבפיהם השיר על הגיבורה אסתריה עובדיה (מארה), שיר שהפך לזמר עם מקדוני: שנים אחדות לאחר מותה הוכרזה אסתר עובדיה "גיבורת האומה של יוגוסלביה" ופסל בדמותה הוצב ברחוב הראשי של ביטולה.
"מה שהם נתנו לי / שום בן אדם בעולם / לא יכול לתת" (לאה בן דוד, מונסטיר, 1924) / על שולחן העבודה שלי הייתה מונחת לה קלטת שמע של פעם (שקיבלתי מזיווה פוזנר בתו של משה אישח-ישי יליד מונסטיר). זו הייתה תוכנית רדיו ישנה, אינני יודעת מאיזו שנה. התחלתי להקשיב ומייד הקלטתי לנייד, שמא משהו יקרה והקול ילך לי לאיבוד. מהמכשיר בקע קולה של אישה לא צעירה, לאה בן דוד שמה, שמספרת על נסיעה ברכבת מסלוניקי לביטולה, וכך היא מספרת:
